חובת פירוט הסדר הנגישות של העסק באתר האינטרנט

חיפוש:

כבעלי אתרי אינטרנט, בוני אתרים ומעצבים, ובכלל, קרוב לוודאי שהינכם מודעים לסוגית הנגשת אתר האינטרנט ולחובות המשפטיות הנוגעות לכך. אם הינכם בעלי עסק "רגיל", לא מקוון, הינכם גם מכירים את סוגית הנגישות במובנה הרחב יותר. במסגרת ההליכים לקבלת רישיון עסק קרוב לוודאי שעסקתם בכך. אלא שלא מעט בעלי עסקים (המקבלים קהל) שמחזיקים גם אתר אינטרנט, אינם מודעים לחובתם לפרסם באתר האינטרנט את הסדרי הנגישות בעסק עצמו. יותר ויותר תביעות מוגשות בנושאים אלו, כאשר בחלק מהמקרים העסק עצמו, המקום שבו ניתן השירות לקהל, בהחלט נגיש (רק שבאתר האינטרנט לא תוארו הדברים כנדרש). תכליתו של מאמר זה לעורר מודעות לעניין זה מתוך מטרה לממש את תכליתו של החוק שהינה סיוע לבעלי מוגבלויות. בכך גם יחסכו לעסקים הליכים משפטיים והוצאות שאינן מחויבות המציאות.

בישראל חיים למעלה ממיליון וחצי אנשים בעלי מוגבלות כלשהי. קשישים, צעירים וילדים. ללא התאמות, מתקשים אנשים אלו, ולעתים קרובות פשוט אינם מסוגלים, ליטול חלק אמיתי במרחב הציבורי ולצרוך שירותים שעבור מרביתנו הינן טריוויאליים. הקושי לתפקד בסביבה שאינה מביאה בחשבון מגבלות שונות, הופכת את חייהם לקשים ולא אחת – בלתי אפשריים. הכרה בחובתנו לאפשר לאנשים בעלי מוגבלויות לקחת חלק מלא בחברה הינו הבסיס לתהליכי ההנגשה שתופסים מקום מרכזי יותר ויותר בשנים האחרונות.

נגישות כמובן אינה מסתכמת ביכולת להגיע למקום מסוים, פיזי. נגישות כוללת גישה נוחה לשירותים שונים, לתפקידים, ליכולות לקבל החלטות ולקחת חלק בפעילויות שונות בכל תחומי החיים. המחוקק הישראלי הכיר בדברים אלו וההגדרה הקבועה בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, עוסקת לא רק באפשרות ההגעה למקום, אלא ביכולת ההתמצאות, יכולת ההנאה משירות, היכולת לקבל מידע, היכולת להשתמש במתקנים ולקחת חלק בפעילויות שונות, כל אלה באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי.

מקומו וחשיבותו של המרחב המקוון לא נפקד מהדין הישראלי. האינטרנט תופס מקום לא פחות מרכזי מהמרחב הפיזי. ככזה עליו להיות נגיש, ידידותי ומזמין לאוכלוסיות שונות. ואכן בסיומו של תהליך ממושך בו היו מעורבים גורמים שונים ובהם איגוד האינטרנט הישראלי נכנסו לתוקפן בשנת 2017,  "תקנות נגישות השירות" העוסקות בסוגית הנגשת אתרי האינטרנט בישראל. כמו מדינות רבות בעולם אמצה ישראל סטנדרטים הנוגעים לאלמנטים שונים, טקסטואליים ואחרים, באתר האינטרנט. המצוי רחוק מלענות על הצרכים, אולם נראה הדברים הולכים ומשתפרים והמודעות גדלה. גם הטכנולוגיה המתפתחת בקצב מסחרר צופנת בחובה הבטחה לתמורות ניכרות בתחומים אלו ולא מעט פרויקטים עוסקים בתחום.

חובת פרסום הסדר הנגישות הקיימים בעסק עצמו במסגרת אתר האינטרנט

כאמור בפתיח, סוגיות הנוגעות להנגשת עסק לבעלי מוגבלויות מוכרת כמעט לכל בעל עסק ולו מכיוון שעל מנת לקבל רישיון עסק יש לעמוד בדרישות שונות בהקשרים אלו. כך גם לגבי הנגשת אתרי אינטרנט. בעלי אתרים ובוודאי בוני ומעצבי אתרים מכירים את הנושא ועל פי רוב מודעים לדברים. ואולם מסתבר שדווקא באינטגרציה שבין העסק עצמו לבין אתר האינטרנט שלו, חומקת כנראה מעסקים לא מעטים הוראת החוק הקובעת כי על בעל העסק לפרסם באתר האינטרנט שלו את הסדר הנגישות בעסק עצמו. חובה זו עוגנה בסעיף 34 (א) (4) לתקנות נגישות השירות, שכותרתו "פרסום התאמות הנגישות שבוצעו":

"34.    (א)  חייב בביצוע התאמות לשירות יפרסם את התאמות הנגישות אשר בוצעו בשירות ובמקומות הציבוריים שניתן בהם השירות, לרבות אמצעי העזר ושירותי העזר המסופקים בשירות לפי בקשה ואופן קבלתם, בדרכים אלה ולפי העניין:

(1)   בדרכי הפרסום המקובלות בשירות שהוא נותן;

(2)   בהתאמות הנגישות למידע כמפורט בתקנה 29;

(3)   לבקשת אדם עם מוגבלות, באמצעות אחד מאלה: טלפון, פקסימילה, דואר, דואר אלקטרוני, מסרון או אמצעי דיגיטלי אחר, ובכפוף לאמצעים שבשימוש נותן השירות;

(4)   באמצעות אתר האינטרנט של נותן השירות, אם קיים."

סעיף קטן (4), קובע בעצם כי אם לנותן השירות, כלומר לעסק (שמקבל קהל), יש אתר אינטרנט, עליו לפרסם באמצעותו את התאמות הנגישות שבוצעו במקום.  מלשון הסעיף נראה כי חובת פרסום התאמות הנגישות עומדת בפני עצמה ולכן גם אם העסק עמד בחובותיו השונות, והוא מונגש כדין, אם לא פרסם כיאות את הדברים באתר האינטרנט שלו, הפר לכאורה את חובתו.  ההיגיון ברור: נניח שאדם שמתנהל באמצעות כיסא גלגלים מתכוון לבקר בבית קפה מסוים. יהא זה בלתי נסבל אם כאשר יגיע למקום עצמו, יגלה כי הוא אינו יכול להנות מהשירותים במקום, מכיוון, למשל, שהכניסה אינה נגישה, השירותים אינם נגישים, או שאין חנייה מתאימה. בהנחה כי לבית הקפה אתר אינטרנט, ברור כי אם היו הסדרי הנגישות מפורסמים באתר, היו נחסכים מאותו אדם עוגמת הנפש ובזבוז הזמן המשווע.

ואכן, יותר ויותר פרסומים צצים לאחרונה אודות עסקים אשר עומדים בפני הליכים משפטיים על שום כך שלא פרסמו במסגרת הצהרת הנגישות שלהם באתר האינטרנט, את הסדרי הנגישות בעסק עצמו. בחלק מן המקרים, כך עולה מהפרסומים, העסקים עצמם דווקא נגישים, אך כפי הנראה בשל בורות, ולא במזיד, לא הקפידו לפרסם את הסדרי הנגישות.

מאמר זה אינו חוות דעת משפטית ולא נועד להחליף התייעצות עם עורך דין ובעלי מקצוע, ובוודאי לא בא לקבוע מה נכון ומהי הפרשנות הנכונה של הדין. תכליתו להביא לתשומת לב הקוראים את הדברים על מנת שיתנו את הדעת על כך ובמידת הצורך יפנו לייעוץ מתאים. בדרך זו אנו מקווים לתרום הן לחיזוק תחום הנגישות שהינו בעל ערך חברתי מן המעלה הראשונה והן לסייע לבעלי עסקים שלעתים בתום לב, בשל חוסר ידיעה, אינם מודעים לחובה זו.