האם יש אמת בפרסומים על ביטול התביעות הייצוגיות בעניין פרסום הסדרי נגישות באתר האינטרנט

חיפוש:

כתבות ופוסטים שונים שהתפרסמו בחודשים האחרונים בתחום הנגישות הכריזו על שינוי כביכול משמעותי מבחינה משפטית בתחום. ננסה להכניס מעט סדר בנושא, לבדוק עד כמה הדברים מדויקים והאם יש להם השפעה על האופן שבו על בעלי האתרים להתנהל.

בעוד שהחובות הנוגעות להנגשת אתרי אינטרנט, ידועות ומוכרות למדי, לא מעט בעלי אתרים ועסקים אינם מודעים לחובתם לפרסם באתר האינטרנט את הסדרי הנגישות הקיימים בעסק הפיזי שלהם – במידה שקיים (וישנה קבלת קהל בו). 

ההיגיון בהטלת חובת פרסום התאמות הנגישות הקיימות בעסק עצמו, באתר האינטרנט, ברור: נניח למשל שאדם המתנהל באמצעות כיסא גלגלים מתכוון לבקר בבית קפה מסוים. יהיה זה בלתי נסבל אם כשיגיע למקום עצמו, יגלה כי אינו יכול לבלות שם, מכיוון, למשל, שהכניסה אינה נגישה, השירותים אינם נגישים, או שאין הסדר חניה מתאים. בהנחה כי לבית הקפה אתר אינטרנט, אם היו הסדרי הנגישות מפורסמים באתר, טובים הסיכויים כי היו נחסכים מאותו אדם עוגמת הנפש ובזבוז הזמן המשווע. 

מבחינה משפטית, ייתכן ובשל חוסר תשומת לב מצד מתקין התקנות, בשונה מההסדר שקיים בנוגע לנגישות אתרי אינטרנט, לא מטילות התקנות הרלבנטיות [תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות) 2013], חובה מפורשת וספציפית לתת לבעלי האתר הזדמנות לתקן הדברים ולפרסם את הסדרי הנגישות שבעסק עצמו, לפני שנוקטים כנגדו בהליכים משפטיים. 

על רקע דברים אלו, כפי שהתרענו כבר לפני שנים בבלוג קודם שלנו בנושא, התפתחה תופעה של פנייה סדרתית, "משוכפלת", לעתים צינית, לעסקים ו"איום" בנקיטת הליכים משפטיים (לרבות בהגשת תובענה ייצוגית), על כך שלא פרסמו באתר שלהם את הסדרי הנגישות שבעסק "הפיזי" שלהם. פניות אלו הסתיימו על פי רוב ב"פשרה" במסגרתה שילם בעל העסק סכום "נאה", להסדרת העניין. חלק ניכר מאותם עסקים הם עסקים קטנים ביותר, שבפועל מונגשים, וקשה להצביע על פגיעה אמיתית באדם עם מוגבלות – רק בשל כך שלא פורסמו באתר האינטרנט שלהם הסדר הנגישות שבעסק עצמו. מרבית בעלי אותם עסקים, מן הסתם, אם רק היו מקבלים התרעה על כך, היו ממהרים לתקן את הדברים ולפרסם את הסדרי ההנגשה, שמלכתחילה רק מתוך חוסר מודעות לא פורסמו. 

היות שמסיבות פרקטיות, מובנות, ביכרו מרבית בעלי העסקים שקיבלו פניות שכאלה, להיעתר להצעה לסיים את הנושא ב"פשרה" כספית ולהמשיך הלאה, לא ניתנו לבית המשפט הזדמנויות רבות להתייחס לסוגיה. 

הדברים השתנו בינואר 2024 כאשר במסגרת הליך הנוגע לתובענות ייצוגיות, קבע בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט עודד מאור, ת"צ 5621-07-23 בן אור נ' אביב ואח') כי גם בנוגע לפרסום הסדר ההנגשה של העסק באתר האינטרנט, פנייה מוקדמת לבעלי האתר הינה פתרון ראוי והוגן, שהיה מביא לתיקון הדברים. פתרון זה לדעת בית המשפט המחוזי משקף בין היתר את חובת תום וההגינות. בדומה לביקורת שהשמענו כבר לפני שנים, עמד בית המשפט על התופעה הפסולה של הגשת תובענות משוכפלות כנגד עסקים קטנים שנסיבות הגשתן ואי מתן הודעה מוקדמת והזדמנות תיקון לנתבעים, אינן משכנעות. 

ואולם, ולמרות שפסק דין זה מבורך וחשוב, אין לטעות ולבלבל בין חובת הפרסום של הסדרי הנגישות, וחובות הנגישות השונות, לבין קביעתו של בית המשפט. חובת הפרסום באתר האינטרנט של הסדרי הנגישות הקיימים בעסק עצמו – שרירה, קיימת וחשובה. כמובן שגם חובת ההנגשה של אתר האינטרנט עצמו, חובת מינוי רכז נגישות במקרים מסוימים, וכמובן חובת הנגישות של העסק עצמו – כל אלו חובות בסיסיות ויש להתייחס אליהן בכובד ראש. 

מעבר לכך, אפילו בנוגע לסוגית ההודעה המוקדמת לפני הגשת תביעה, כדאי לזכור כי שמדובר בפסק דין מחוזי, ובתי משפט מחוזיים אחרים (ובוודאי בית המשפט העליון) אינם מחויבים לפסוק בצורה דומה, וכן כי בכל מקרה יש חשיבות גדולה מאד לפרטים הקטנים, לנסיבות המקרה הספציפי שנדון בפני בית המשפט, ולהקשרים השונים; שינוי קטן בנסיבות, עשוי להוביל לתוצאות אחרות. 

לסיכום: יפה עשה לדעתנו בית המשפט שזיהה תופעה של ניצול לרעה של הליכי משפט והתערב בה, אך אין לטעות: חובת הפרסום וחובות ההנגשה השונות שרירות, קיימות, ויש להתייחס אליהן בהתאם. 

_{בלוג זה משקף את פרשנותו האישית של הכותב, ונועד לידע כללי ובלבד, וכחומר למחשבה. הוא אינו מכסה את הדרישות, הכללים והדקויות בנושאים שהוזכרו בו, אינו מהווה חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליו ככזה.}